יום שישי, 28 בינואר 2011

הפרא הבודד- The Lonely Wild להקה חדשה ואלבום להאזנה

הנה רעיון מבריק לבישול מוזיקלי- קחו קצת ארקייד פייר תוסיפו קורטוב של מוזיקת מערבונים בואכה אניו מוריקונה ותקבלו את ה-Lonely Wild. במהלך השבוע האחרון התוודעתי לאלבום החדש שלהם דרך Bandcamp. במשך שבוע שלם השירים שלהם חזרו שוב ושוב, דפקו על דלתות אוזני וחדרו לתוך ליבי. זה נדיר שדבר כזה קורה - בטח אחרי גיל 30. 
מוזיקת מערבונים פותחת את האלבום. שריקה חולמנית, גיטרות נוזליות ותוף מכה חרישית. דואט בין גבר לאישה, סיפור קצר של פגישה מקרית בין שני אנשים באמצע הדרך (עני חסר בית ועשיר ?) לחן כובש ועיבוד מרתק. כך נפתח המיני-אלבום (EP) החדש של The Lonely Wild והוא מרמז על ההמשך לבוא.
ובכן, אתה יכול לעזור לי?
אני פשוט חיה המנסה לנוח מעצמי.
הטוב לא יבוא פתאום להתארח
כל מה שאת רואה כאן שלי.
אתה מתכוון לומר -
הדשא ?  העפר ? האבנים ? והנהר העתיק?

זה הכל משחק
כשאתה נולד בצד הנכון של החיים.

(מתוך The right side of the road)

הלהקה שמקורה מלוס אנג'לס ומורכבת מ-5 חברים מנגנת מוזיקה שנעה על התפר שבין מוזיקת מערבונים (אניו מוריקונה), קאנטרי אלטרנטיבי (ריאן אדאמס ווילקו) ופולק פשוט ויפה המשלב בין גיטרות, כלי נשיפה וקולות של גבר ואישה (שילוב קולי מושלם). `Dead End` שוהה במרחבים שבין אמריקנה מלנכולית וחולמנית ומזדקקת לכדי תחושה של סרט איטי, ישן וממכר. השילוב של החצוצרה בשירים מוסיף ארומה מיושנת וחמימה.
השירים מרגשים-תובנות קטנות על החיים והמוות, המר והמתוק. אהבה / שנאה, פגישה מקרית, הטבע והעיר. האלבום לוקח אותנו המאזינים למסע דמיוני בין עיירות במערב ארצות הברית, כמו נסיעה בטנדר חבוט איפושהו בין ערי החוף הקליפורנים דרך הרי סיירה נבאדה למדבריות הצחיחות והמרחבים הבלתי נגמרים של נבאדה.
המילים והלחנים נכתבו ע"י Andrew Carrol במהלך של חודשים ספורים בהם התרחשו עליו אירועיםרבים: להקתו הקודמת (You, Me & Iowa) התפרקה, בן משפחה קרוב נפטר ומצד שני התחתן עם אהובתו. למרות גילו הצעיר, הבגרות המילולית והמוזיקלית מורגשת בכל תו ותו.
אנחנו חיים קצר ולעניין
כמו בדרך אבא שלי אמר לכתוב,
שורה אחר שורה.
אנחנו עושים אהבה ונרדמים.
קחו את החלומות שלך ולהפוך אותם לשלי.
אין שום נזק.
(מתוך Hail
).

אז אם אתם בעניין של מוזיקה שיונקת מפס-קול של מערבוני ספגטי בשילוב רוק גיטרות טוב ויצירתיות מוזיקלית ולירית- קנו לכם אותו מתנה לשבת. האלבום עומד להאזנה ב-Bandcamp וניתן להוריד אותו במחיר סמלי של 3$ (בערך 12 ש"ח) ויש גם אופציה מפתה לרכישת ויניל (12$). 
שמעו אותם מפיחים חיים חדשים ב-Personal Jesus של דפש מוד:

יום שני, 24 בינואר 2011

ברזל ויין- האלבום החדש של Iron & Wine להאזנה

האלבום החדש והמצוין של ברזל ויין Kiss each other clean ניתן להאזנה חופשית. לדעתי הוא הטוב באלבומיו של סמואל בים ולהקתו. האלבום שונה מאוד ממה ששמענו עד עכשיו מהלהקה. הסגנון מזכיר מאוד את הרוק הרך של שנות ה-70. למעשה הוא עומד לצד האלבומים האחרונים של Midlake ו-John Grant כמעין גל רטרו קצר לרוק הפשוט והטוב של שנות ה-70. 
האזינו - והביעו את דעתכם בתגובות או במייל.
תהנו...

יום ראשון, 23 בינואר 2011

ענבי זעם: חקלאות, אקולוגיה, משבר כלכלי ויצירת מופת אחת

"...אבק הדרכים התנער והתפשט ונחת על העשבים שבצידי השדות, ונחת מרחק מה בתוך השדות. הרוח התחזקה והתקשחה וכרסמה את קרום האדמה שנותר בשדות הדגן אחרי הגשם. לאטו החשיך האבק המתערבל את השמיים, והרוח גיששה את האדמה, שיחררה את האבק, ונשאה אותו איתה. הרוח התחזקה עוד. קרום הגשם התפרק והאבק נישא מחוץ לשדות והתרומם בתמרות אפורות אל האוויר כעשן נרפה. הדגן דש ברוח וצליל יבש ושורקני בקע ממנו. האבק העדין ביותר לא שב אל האדמה עתה, אלא נעלם בשמיים המתכהים.
הרוח התחזקה, טאטאה מתחת לאבנים, ושלפה משם גבעולים ועלים יבשים, ואפילו רגבי עפר קטנים, שציינו את נתיבה בעודה מנשבת על פני השדות. האוויר והשמיים החשיכו ובעדם זרחה שמש אדומה, ועקצוץ חריף נישא באוויר. בלילה הגבירה הרוח את מרוצתה על פני האדמה, חפרה בערמומיות בין שורשוני הדגן, והדגן לחם ברוח בעליו המוחלשים עד שעקרה הרוח את השורשים ואז נחה כול שיבולת מותשת על צידה, נוטה אל האדמה ומצביעה בכיוון הרוחהשחר הפציע, אך לא היום. בשמיים האפורים שמש אדומה הופיעה, עיגול אדום עמום שלא הפיץ אור כמעט, כבשעת בין ערביים; ובהתקדם היום שקעו הדמדומים והיו לחשיכה, והרוח יללה ושרקה על פני הדגן השטוח
גברים ונשים התכרבלו בבתיהם, וקשרו ממחטות על חוטמיהם בצאתם החוצה, והגנו על עיניהם במשקפי מגןבבוא הלילה שוב היה זה לילה שחור, שכן הכוכבים לא הצליחו להחדיר את אורם מבעד לאבק והאור שבקע מהחלונות לא התפשט אפילו מחוץ לחצרות הבתים..."
מתוך: ענבי זעם, ג'ון סטיינבק (תרגום:  גרשון גירון) הוצאת ידיעות אחרונות
במהלך החודש האחרון יצא תרגום חדש ליצירת המופת האמריקאית- ענבי זעם. מעבר להיותו ספרות משובחת וקולחת, הספר מחזיר אותנו לתקופה מעניינת ודרמתית בהסטוריה האמריקאית: שנות השלושים של השפל הכלכלי הגדול, בצורת וסופות אבק עצומות שכיסו מרבית משטחי ארצות הברית. פוסט זה יתאר את מקצת התופעות האקולוגיות שהביאו לסדרת אירועים חברתיים וכלכליים היסטוריים אשר היו ההשראה לכתיבת הספר.

שנות השלושים 'המלוכלכות' היו תקופה של סופות אבק קשות שגרמו לנזק אקולוגי וחקלאי באדמות הערבה המרכזית בארצות הברית וקנדה. תקופה זאת התחילה בבצורת קשה בתחילת שנות השלושים שנבעה מאנומליה בטמפרטורת האוקיינוסים. השינוי בטמפרטורת האוקיינוסים פגעו בעוצמתו של זרם הסילון המושפע מהפרש הטמפרטורות בין האוקינוס השקט לאוקיינוס האטלנטי. זרם הסילון, שבדרך כלל זורם מערבה מעל מפרץ מכסיקו ולאחר מכן פונה צפונה וגורם לגשמים במישורים הגדולים, נחלש ונע דרומה יותר מהרגיל. כתוצאה מכך הלחות והמשקעים לא הגיעו לאיזור זה.
כמות המשקעים בהשוואה לממוצע לאורך מאה שנה (שימו לב לשנות השלושים)
אם לא די בכך, האמריקאים (בניגוד לאינדיאנים המקומיים) תפשו בצורה מוטעית את המישורים הגדולים היבשים בדרך כלל. סוף שנות ה-90 של המאה ה-19 היתה תקופה עשירה במשקעים במישורים הגדולים. עקב כך, הממשלה עודדה את ההתיישבות והחקלאות במקום. עשרות שנים של רעיית יתר וכניסת מיכון חקלאי עודדו חקלאות אינטנסיבית באיזורים שלא מיועדים לכך. יתר על כן הטכניקות החקלאיות היו חסרות מחזור זרעים ווכיסוי הקרקע באמצעות שאריות היבול. כתוצאה מכך נגרמה התייבשות, בלייה וסחף של הקרקע. המשך חריש עמוק של שכבת הקרקע העליונה הבתולה של המישורים הגדולים ועקירתם של עשבים רבים חשפו את הקרקע לרוחות עזות.
ברגע שהגיעה הבצורת, הקרקע התייבשה במהירות, לא היו עוגנים טבעיים שייצרו מעין אפקט 'מסרק' שיעצור או יאט את הרוח ורוחות עזות הפכו את הקרקע לאבק שהתרומם לגבהים של עשרות מטרים מעל פני האדמה וכיסה שטחים עצומים (כ-100 מליון דונמים) שהשתרעו בין הרוקיס לאפלצ'ים אך לעיתים נסחפה הקרקע והגיעה עד לערים הגדולות וושינגטון ופילדלפיה. מעבר לבליית הקרקע סופות האבק עצרו עוד את הלחות מלהגיע למישורים הגדולים וכאפקט שרשרת החמיר עוד את הבצורת.
מיליוני דונמים של אדמה חקלאית, הפכו חסרי תועלת, החובות של החקלאים לבנקים טפחו וארצות הברית שהיתה שרויה עדיין תחת המשבר הכלכלי הגדול לא תמכה בחקלאים והמשבר החריף עד למצב שבו מאות אלפי אנשים נאלצו לעזוב את בתיהם. משפחות רבות (הידועים לרוב בתור "Okies" משום שרובם הגיעו מאוקלהומה) היגרו לקליפורניה ומדינות אחרות, שם הם מצאו תנאים כלכליים קצת יותר טובים במהלך השפל הגדול. רבים הפכו ל'מהגרי עבודה' שנסעו מחווה לחווה לקטוף פירות וגידולים אחרים בשכר רעב.
השינוי הגדול בתפישה האמריקאית התרחש כשרוזוולט החליף את הובר האנמי, אבל רק כשהגיעו ענני האבק לוושינגטון הבירה, נפלו כמה אסימונים בהנהגה האמריקאית ותקציבים הופנו למחקר בתחומי החקלאות והאקולוגיה. תוך זמן קצר הובן כי יש להשאיר חלק מהיבול על הקרקע על מנת למנוע את בליית הקרקע וטכניקות גידול חדשות נכנסו לתוקף.

מעבר לתופעות אלו חשוב להבין כי תקופה קצרה מאוד של חקלאות אינטנסיבית לא נכונה וללא התחשבות בסביבה יצרה אפקט כלכך גדול והרסני שהכריע יבשת שלמה הן מבחינה חברתית-כלכלית והן מבחינה סביבתית-אקולוגית. לפחות קיבלנו מספר יצירות מופת כמו 'ענבי זעם' ו'על עכברים ואנשים' של ג'ון סטיינבק.
בנוגע לספר- בניגוד לביקורת של דוד רוזנטל בוואלה, אשר מתארת את התרגום כמודרני מדי, דעתי היא כי בניגוד לתרגום הקודם של 1988, שהיה מעט טכני וחסר היכולת להעביר את הקצב וסגנון הדיבור המאפיין את המקומיים (Okies), תרגום זה מצליח לעשות זאת והוא קולח ומשוחרר. יש מקום לבקר משפטים כאלו ואחרים שמנחיתים מעט את הרמה של הספר, אך ניכר כי הדבר נעשה כדי להעביר את המסר והנימה של הספר בצורה טובה יותר. לראשונה יש לספר הזה תרגום ראוי וטוב.

כמה שירים בהשפעת האירועים והתקופה:

MusicPlaylistView Profile
Create a playlist at MixPod.com

יום שישי, 14 בינואר 2011

אמריקנה: מבוא

זהירות- הפוסט הבא מכיל ניים-דרופינג מוגזם- אבל זה רק מבוא, תתחשבו בי....

אני מוכרח להודות שאני אוהב את אמריקה. זה לא כלכך מקובל, זה לא מכובד ומתהדר בארומה סגרירית כמו להיות אנגלופיל, אבל אין מה לעשות זה אני. אז מה זאת אמריקה או המושג היותר מתאים - אמריקנה בשבילי ?
אמריקנה בשבילי זה הכל חוץ מניו יורק, לוס אנג'לס, מיאמי ושאר הערים המרכזיות. אמריקנה בשבילי זה טאוס בניו מקסיקו, קנזס סיטי (קנזס), לאפייט ובאטון רוג' בלואיזאנה ודומותיהן.
אמריקנה בשבילי זה היסטוריה- החל ממסעותיהם מערבה של לואיס וקלרק, דרך סיפורי הלחימה בבריטים, המאבק בין המקומיים (האינדיאנים) למתיישבים החדשים ומלחמת האזרחים והירידה לפרטים בכל מוזיאון או אתר הנצחה.
אמריקנה בשבילי זה סיפורים- החל מסיפורים מקומיים המשמשים כגאווה בעיירות נידחות כמו ארמון התירס במיטצ'ל (דרום דקוטה) או אותו סיפור ייחודי שקיים בכל עיירת שדה אמריקאית וסובב סביב אדם מסוים, בדרך כלל קשור בדרך כלשהי למלחמת האזרחים ולמלחמה באנדיאנים (או סתם פושע נמלט...).
לצלול לתוך הספרים של פוקנר, ג'ונתן פרנזן, ג'ק קרואק ודומיהם.
אמריקנה בשבילי זה הנופים של הרי הרוקי, הבלו רידג' באפלצ'ים, הגבעות השחורות בדרום דקוטה, לינה ביערות חשוכים ונסיעות על גבי נסיעות שמצד אחד של הכביש שדות תירס ומהצד השני חיטה.
אמריקנה בשבילי זה מוזיקה, לאו דווקא בעלת סגנון מוגדר, אך כזאת שמספרת סיפור על מקום, אנשים, מאבקים ומרחבים אינסופיים. המוזיקה של ברוס ספרינגסטין, טום וויטס, האנק ווילאמס ועוד רבים שחולקים איתי את נסיעות ארוכות וגורמים להרגיש כאילו אני נמצא לרגע בג'קסון, ניו אורלינס או אוסטין. 
אז הנה מיקסטייפ פתיחה קצר עם כמה מאבות המזון של האמריקנה ואלו שממשיכים לשאת את הלפיד.
סוף שבוע נעים.

MusicPlaylistView Profile
Create a playlist at MixPod.com

יום רביעי, 12 בינואר 2011

תענוג של מוזיקה או איך גיאחה הקדים פרופסורים ומדענים

דופמין הוא נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) המיוצר בגופנו לצד חומרים נוספים וגורם לעלייה בקצב הלב, הגברת הריכוז ולמצב רוח טוב יותר. בני אדם חווים עונג כתוצאה מגירוים מסומים כגון: אוכל, סמים פסיכואקטיבים, כסף וגם סקס כמובן. אותה תחושת עונג מתווכת ע"י הדופמין. התוצאה היא תחושת תגמול שהינה גורם הישרדותי חשוב ביותר. לצד התגובה לגירויים חיוניים להישרדותנו אנו מוצאים את עצמנו נהנים גם מגירויים מופשטים יותר כאומנות ומוזיקה.
רובנו מסכימים כי המוזיקה היא תמריץ רב עוצמה מענג במיוחד והיא מצליחה להשפיע על מצבים רגשיים. הוכח אמפירית כי מוזיקה יכולה ביעילות לעורר תגובות רגשיות מהנות מאוד. מחקרים נוספים הראו כי במהלך האזנה למוזיקה מופעלים במוח מעגלי תגמול. אך למעשה עד לימים אלו ממש לא הוכח הקשר הישיר בין האזנה למוזיקה ושחרור דופמין.
במהלך השבוע האחרון יצא מאמר ב-Nature neuroscience ובו מראים לראשונה חוקרים מאוניברסיטת דיוק ע"י סריקות טומוגרפיות של המוח ומעקב אחרי משתנים נוספים (קצב הלב, טמפרטורת הגוף, מוליכות העור וכו'...), שהשמעת מוזיקה מוכרת המרגשת את המאזין מעלה את רמת הדופמין במוח. כתוצאה מכך אנו מקבלים תחושת תגמול ולכן אנו מעוניינים בעוד ועוד מוזיקה... 
הקו הכחול כהה מראה עליה בדופמין כתוצאה מחווית האזנה למוזיקה (החל מ-C1)

התוצאות הללו נותנות הסבר למעמדה הרם של המוזיקה אצל כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע ומין.

אז בפעם הבאה שאתם קוראים את בלוג המוזיקה המצוין "עונג שבת" של גיאחה, תוכלו להבין מאיפה מגיעה אותה תחושת עונג ותתמלאו בהערכה רבה לגיא שראה את הנולד ונתן שם הולם לבלוג הרבה לפני החוקרים באוניברסיטת דיוק.

לקריאה נוספת- המאמר עצמו.

Salimpoor V.N. et al., 2011, Nature neuroscience, doi:10.1038/nn.2726.

יום ראשון, 9 בינואר 2011

הטבע מספר סיפור- צילום על פי גרשון הראל

גרשון הראל הוא אמן, צלם, פסל, איש רוח מעניין ואדם טוב. בעבר היה מהמנהלים הבכירים בהייטק הישראלי והיה לחלק מהאבות המייסדים של עולם ההיטק והמחשבים שאנו מכירים כיום. לפני מספר שנים בעקבות פריצת דיסק החליט לתלות את מקלדתו ועבר לעסוק באומנות על גווניה השונים. בביתו שבכרמי יוסף קיימת מערה, אותה הפך לגלריה לפסליו והמראה מרהיב ומעורר מחשבה.
אבל לא בפסלים עסקינן. אני עוקב אחר בלוגי הצילום שלו כבר זמן רב וכל פעם אני משתהה מהעולם שגרשון רואה מעבר לעדשת המצלמה שלו.
ממלכת החרקים, הזוחלים והצמחים זוכים אצלו לכבוד רב והוא מציג את עולמם כאילו היה עולמנו. כנראה בעזרת קסם כלשהו (או בעזרת עיניו ומוחו הקודח) הוא מצליח להפיח חיים וצבע בתוך הקיצים החמים, היבשים והצהובים שלנו. הטבע בעיניו הופך למפרט של סיפורים, שכבות צבעים וגוונים, סדר וגודל, צורה ויופי.

הנה מספר פוסטים מובחרים מהבלוג שלו:
עץ הברוש תחת ערפל
ענברים במטע המשמש
צבעים במכתש רמון
אז תתחילו לצלול: לבלוג הישן ולחדש
כתבה על גרשון מ-NRG

יום שישי, 7 בינואר 2011

מקורות החלום- על סגנון הדרים פופ

לחווית קריאה משופרת יש להפעיל את הפלייליסט בסוף הפוסט...


לאחרונה הקשבתי רוב קשב לאלבום האחרון של Beach house, המחשבות נדדו להן אחורה בזמן, בעיקר לכיוון של אליזבת' פרייזר וקוקטו טווינס (Cocteau Twins). סגנון הפופ החלומי והקול השמיימי של הזמרות הן מהמאפיינים הדומים בין שתי להקות אלה. הלהקות הראשונות בז'אנר המוזיקלי-אומנותי הנקרא דרים פופ (dream pop) שאבו מבחינה מוזיקלית הרבה מתוך מהפוסט פאנק והרוק המתקדם האנגלי ומבחינה רעיונית מתוך הספרות וההסטוריה האנגלית: אנגליה של ימי הביניים והמעמדות. אנגליה הכפרית שבניגוד לעיר שרויה במיסתורין ואפלה, טירות שמתרחשים בהם מעשים אסורים ומעל הכל שורה אווירה קסומה. יש לכך גם הגדרה: ארקדיה. ארקדיה מתייחס לחזון של פסטורליה והרמוניה עם הטבע. המונח נגזר מפרובינציה יוונית עתיקה באותו שם. הטופוגרפיה ההררית של המחוז על אוכלוסיתו הדלילה, השקט והפסטורליה. הארקדיה התפתחה כמשל פיוטי של חזון אוטופי ומרחבים של טבע והדר שלא הושחתו בידי האדם המודרני. ארקדיה נשאר נושא אמנותי פופולרי מאז ימי קדם, הן בתחום האמנות החזותית והספרות. תמונות של נימפות יפות משתובבות ביערות שופעים או טירות אפלות היו מקור השראה לציירים ופסלים.
במוזיקה ניתן לסכם את ההשפעה במשפט אחד: כל הד כאן (בארקדיה) נשמע כמוזיקה מושלמת.
משפט זה מתאר בצורה בהירה את הסגנון של הדרים פופ: קולות שמימיים, מוזיקה חלומית, אפופת מסתורין ומעוררת סקרנות. הדמיון מפליג לתוך הגוטיקה של טירות נטושות, אגמים, מרחבים ושדות, יערות ערפיליים וקול מהעבר, שנראה כמו הגיע מזמן אחר, עידן אחר, יקום מקביל (מספיק לראות את עטיפת האלבומים Nursery cryme ו-Foxtrot של ג'נסיס כדי להבין על מה מדובר).

האבולוציה של הדרים פופ עצמו מתחילה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת עם להקות כמו Dead can dance, קוקטו טווינס, והפרויקט המרהיב This mortal coil. לאחר מכן זכה לעדנה קצרה בשנות ה-90 עם Mazzy star והתפתח לו לסגנון האווירה של (תחזיקו חזק) "בוהי הנעליים" (Shoegaze).
עם כל המילים היפות כדאי להשאיר את השאר למוזיקה. הכנתי אוסף המתפתח לו בצורה אבולוציונית מתחילת שנות ה-80 של קייט בוש וקוקטו טווינס דרך Blonde redhead  וכלה בימינו אנו (Beach house ו-Radio dept.). גיטרות המטפטפות כמים, קולות שמימיים וסיפורים אפלים. הנה זה:

MusicPlaylistView Profile
Create a playlist at MixPod.com

להרחבה:
בועז כהן על This mortal coil
ביקורת אלבום של קוקטו טווינס (מהאתר של 106fm)

יום שני, 3 בינואר 2011

ההתחממות הגלובלית: חיפושית עץ האורן תוקפת את יערות צפון אמריקה

יערות העולם מהווים מערכות אקולוגיות מורכבות בגלל המספר הרב של האורגניזמים הנמצאים בתא שטח. שינוי קל באחד הגורמים הבאים: טמפרטורה, משקעים והרכב הגזים באטמוספירה עלול להשפיע בצורה קיצונית על המאזן העדין של אותן מערכות אקולוגיות. מודלים רבים חוזים כי הטמפרטורה הממוצעת בעולם צפויה לעלות בכ-3-5 מעלות צלזיוס ב-100 השנים הקרובות.
אז מה בעצם ההשפעות שיכולה להיות אותו שינוי גלובלי על המערכת האקולוגית ביערות:
  • מחזור החיים והשרידות של אותם אורגניזמים יכול להשתנות בצורה קיצונית.
  • העצים עצמם עלולים לאבד חלק ממערכות ההגנה שלהם כתוצאה מירידה במשקעים ועלייה בריכוז פחמן דו חמצני באטמוספירה.
  • תרכובות חנקן הן המזון המועדף על מזיקים רבים. עם עליית הפחמן דו חמצני באטמוספירה, יגדל יחס תרכובות הפחמן / חנקן בעצים ומכאן שמזיקים רבים יאכלו יותר כדי להגיע למנה הנדרשת לשרידותם.
  • כל אלו עלולים ליצור אפקט משני על אורגניזמים הבאים במגע עם אוכלוסיות אלו: מתחרים, שותפים ואויבים טבעיים.

יש מספר רב של מזיקים ובפרט חיפושיות שהושפעו משינויי האקלים לאורך מאה השנים האחרונות. אבל הסיפור של ה-Mountain pine beetle (חיפושית עץ האורן) הוא הסיפור הדרמטי ביותר ומלמד בצורה מובהקת איך שינוי סביבתי משנה מערכת אקולוגית שלמה. מאז 1999 החיפושית פגעה ביותר מ-140000 קילומטרים רבועים של יער במערב ארצות הברית וקנדה (יותר גדול משטחה של אנגליה).
לחיפושית, שגודלה כ-5 מ"מ (כגודל גרגר אורז) אסטרטגיה מעניינת של תקיפה: הבוגרים בוקעים במהלך הקיץ מן העץ ותוקפים בהמוניהם את הקורבן הבא. כל חיפושית נושאת עמה פטרייה שמסייעת גם היא בתקיפת העץ תוך כדי חסימת צינורות ההובלה של העץ. לאחר התקיפה נקבת החיפושית מפרישה חומרי ריח, הזכרים מגיעים, ביצים נוצרות ומהביצה בוקע זחל הניזון מן העץ כל תקופת החורף. הזחל מתגלם באביב והגולם ניזון מנבגי הפטריה.
ומה עם העץ? ככלל במערכת אקולוגית נורמלית החיפושית תוקפת עצים חלשים וזקנים. בשנת התקיפה העץ ירוק, בזמן הבקיעה של הבוגר, המחטים מתייבשים והופכים אדומים ובשנה שלאחר מכן העץ מתייבש ומת סופית. המחטים והגדמים היבשים מסייעים בשריפת היער והנ"ל מגביר את התחדשות היער.
ההתפרצות האחרונה שהחלה בסוף שנות ה-90 היתה קטלנית והרסנית מדי בשביל העצים והמערכת האקולוגית. אז למה הכל קרה בעצם ?
ידוע כי החיפושית אינה שורדת מספר שבועות בהן הטמפרטורה יורדת ממינוס 30 מעלות צלזיוס (או מספר ימים במינוס 40). כמו שניתן לראות בגרף למטה (בכחול) טמפרטורת המינימום הממוצעת בפארק ילוסטון (Yellowstone) עלתה דרמתית במהלך 25 השנים האחרונות. הדבר לווה בעלייה בשרידות החיפושית (קו אדום). יותר חיפושיות שורדות- יותר עצים פגועים.
באיזורים שמעל 3000 מטר החיפושית מתקשה לשרוד ומחזור החיים שלה הוא פעם בשנתיים או שלוש. מודלים מתמטיים חזו כי עלייה של 2-2.5 מעלות בטמפרטורה הממוצעת תגרום לחיפושית להסתנכרן במחזור חיים חד שנתי גם בגבהים אלו. הדברים אמורים גם על אזורים צפוניים יותר מבתי הגידול הטבעיים של החיפושית. בגרף למטה ניתן לראות כי הטמפרטורה הממוצעת במערב ארצות הברית היתה פחות או יותר שווה עד שנות ה-70 ומאז הטמפרטורה הממוצעת עולה ליניארית.
למזלנו הרב שני החורפים האחרונים היו קשים ובלמו מעט את התפשטות החיפושית. אך מספר חורפים חמימים יותר יכולים לגרום להתפשטות חוזרת, כאשר הפחד הגדול הוא מפני חצייה של מדינת אלברטה בקנדה- חצייה כזאת תלווה בכניסה לנישה אקולוגית חדשה ולמעשה לאפקט מפל שיגרום לחיפושית להתפשט עד לחוף המזרחי.
היערות שהותקפו הפכו להיות ממבלע של פחמן דו חמצני למקור ומוסיפים עוד "שמן" למדורת גזי החממה. התקפת החיפושית פגעה קשות בכלכלת מערב קנדה התלויה בעצים ובמוצרי העץ. כיום המגמה הנה להשתמש בעצים שמתו ממתקפת החיפושית ליצור ביו-אתאנול כדי לנסות ולנצל את מקור הפחמן הזמין הזה.
ולנקודה הישראלית- בעקבות אסון הכרמל עלה החשש מפני תקיפה של חיפושיות דומות על כל אותם גדמים שנותרו, בעיקר בעקבות החלשות ההגנה הטבעית של העצים. בוא נקווה שלאחר השריפה הקשה, לא נספוג אסון אקולוגי נוסף.


עוד מקורות: