יום רביעי, 16 במרץ 2011

כמעט מלאכים: הסטרוקס עם אלבום חדש להאזנה

מהפכת 2001 (הידועה יותר כ"שובו של הרוק") נגמרה. עשור עבר ועתה ברור כי אותה מהפכה נשארה על הנייר- כי ה'רוק' היה, הוא ויהיה תמיד סגנון מוזיקלי שנע ונד בין השוליים למרכז בהתאם לטרנד התקשורתי. הלהקה שתקשורת המוזיקה תלתה בה בשנת 2001 את תקוות 'שיבת הרוק' הן באופנה והן מבחינה מוזיקלית, חוזרת. אלבום רביעי לסטרוקס אחרי שנדדו למחוזות מעט יותר ניסיוניים (הכל יחסי) ולאלבומי סולו לא רעים בכלל. ציפיתי למגמה של ביקורת שלילית מכל עבר, כי הרי המהות התקשורתית בימינו היא להכתיר, להמשיל ולהקפיץ ואז במחי מקלדת (או משיכת עט) להפיל, להוריד לאשפתות בקיצוניות ובמהירות הולכת ועולה. אני שמח שציפיותיי התבדו. הם התבדו לא בגלל הכתבים שהשתנו אלא מהסיבה הפשוטה שלמעט העטיפה המזעזעת (מה זה ? משחק סנייק ?) מדובר באלבום מצוין, גיטרות טורפות, סקא (Machu Picchu), הראמונס (Under cover of darkness) וכל שאר הלהקות שהסטרוקס שואבים ושאבו השראה מהן (Clash והקיור)- כולם מותכים לתוך קדרה עשירה ומזמינה לארוחה.
אני לא אכביר במילים- האלבום ניתן להאזנה בלינק הבא והוא קליט, פריך וטעים. בתאבון:

יום שני, 14 במרץ 2011

האזנה מלאה: The Mountain Goats- All Eternals Deck

עז הרים- חיה מהאגדות
John Darnielle ו'עזי ההרים' חוזרים באלבום חדש. הפתיחה היא כתרועה תאטרלית, השירים יותר דחוסים, השירה חיונית ומלאת דחיפות. גיטרות מתקיפות כמעט מכל כיוון אפשרי (למעט אתנחתות פה ושם). 
למרות כל זה השירים המרגשים באמת הם אלו עם ההפקה המינימליסטית- שם הגיטרות האקוסטיות לוקחות פיקוד וקולו המחוספס והמלנכולי של Darnielle מתבלט ומלטף יחד עם המילים שלא מפסיקות לרגש כל פעם מחדש.
הוא לא מהקליטים באלבומים של העיזים אבל אין ספק שלפרקים הוא חודר במהירות ללב והמילים מרתקות כמו תמיד. מהאזנה ראשונה נראה שהשירים החזקים באלבום הם: For Charles Bronson (מילים מצורפות בסוף הפוסט) ו-High Hawk Season.
תהנו:
For Charles Bronson
Catch a lucky break try to make it last 
Rig a blanket curtain up between the present and the past 
Play my lucky number for most of what they're worth 
Lie about my age right down to my last day on this earth 
Set you sights on good fortune, concentrate 
Pull back the hammer, try to hold the gun straight 

Hit the gym each night 
Stay cool and seldom speak 
Keep the heart of a champion 
Never let them see you're weak 
And whatever they say on your page three mention 
Focus on the parts that make you feel good 
Be grateful for the attention 

Set your sights on good fortune, concentrate 
Pull back the hammer, try to hold the gun straight 
Try to hold the gun straight and true and steady 

Let the frame find you when the cameraman's ready 
Work until I drop drift from place to place 
Ehrenfeld, Pennsylvania, scratched into my face 
Set your sights on good fortune, concentrate 
Pull back the hammer, try to hold the gun straight 
Try to hold the gun straight

יום שישי, 11 במרץ 2011

הכל הוא רמיקס- לד זפלין כמקרה מבחן

Everything is a remix הוא פרויקט וידאו תיעודי מרתק שכתב וערך Kirby Ferguson. הכל הוא רמיקס- טוען יוצר הסידרה ויש בכך אמת רבה. אם זה בתחומי המוזיקה- החל מאלביס שגנב מהבלוז של דלתת נהר המיסיסיפי וכלה בהיפהופ העכשווי שמספל בגלוי קטעים מהעבר כחלק מהיצירה, ואם זה בקולנוע כשהדוגמאות הן רבות- מסרטי מלחמת הכוכבים או הסרטים של טרנטינו שאפשר להגדיר את חלקם כמש-אפ של קטעים ואפיזודות מסרטי עבר.

צפו בפרק הראשון:
בפרק זה אנו חוזרים אחורה לסוף שנות השישים וללד זפלין- אכן דוגמא מצוינת ומעוררת מחלוקת.
בשני האלבומים הראשונים של לד זפלין לקח ג'ימי פייג' קטעי בלוז ישנים ומוכרים של ווילי דיקסון, Howlin` Wolf ואחרים שאת חלקם ביצע כחלק מהירדבירדס, לחלקם שינה את השם, נתן לרוברט פלאנט לשפצר את המילים, הוסיף ריפים נוספים, שינה קיימים, לעיתים לא החליף כלל אבל תמיד עיבד בטאצ' הייחודי הג'ימי פייג'י-זפליני הידוע לכולנו. כך נוצר למעשה הבלוז-רוק או הרוק הכבד. הפרק הראשון מתאר את לד זפלין כגנבים או מעתיקים ללא רשות (פלגיאט הלכה למעשה) מכיוון שלקחו שיר קיים וללא שינוי מהותי לקחו קרדיט על השיר. אין הדבר דומה לגרסת כיסוי ואין הדבר דומה לרמיקס או לסימפול שאנו מכירים כיום (שבדרך כלל זוכה לקרדיט מסוים). 
אני חושב אולי בצורה נאיבית (כנער הערצתי את לד זפלין) שלד זפלין האמינו כי הם לא גונבים ולא מעתיקים אלא יוצרים חדש על בסיס ישן ואני ממשיך לחשוב כך גם אחרי שצללתי לנבכי הבלוז לאחר שמיציתי את הזפלינים. אני גם משוכנע שג'ימי פייג' שהקים את לד זפלין כגיטריסט וותיק ומוכר יחסית ידע שבסביבתו מומחי בלוז רבים (אריק קלפטון, ג'ף בק, פיטר גרין, ג'ון מאייל והבוסים באטלנטיק רקורדס) שמכירים את השירים ולכן קשה לי להאמין שניסה להערים על המאזינים והקולגות בכך שלקח קרדיט לעצמו. בכל מקרה אלו מעט מהמחשבות שהיו לי תוך כדי צפייה ב-7 הדקות של הפרק הראשון. אני מניח שלכל אחד דעה משלו.
למענכם ערכתי אוסף קצר של לד זפלין ובסופו את Lemon song של לד זפלין ו-Killing Floor של Howlin` Wolf. האזינו והחליטו בעצמכם.

יום שישי, 4 במרץ 2011

"לפתע ראשי עף לאחור"- המוזיקה חוזרת ל-1977

בתקופה האחרונה אני מקשיב יותר ויותר לאלבום האחרון של ג'ון גרנט The queen of Denmark, האלבומים האחרונים של מידלייק (שגם משתתפים באלבום של ג'ון גרנט) ו-Iron and Wine. מלבד העובדה שלדעתי מדובר במוזיקה טובה ומהמשובחות בתקופה האחרונה, יש פה גם איזשהו מכנה משותף- הסאונד, הגישה וההגשה.
ברגע שמתחילים לשמוע את The courage of others של מידלייק- התחושה היא של חזרה אחורה בזמן ל-1977 (מישהו אמר ברי סחרוף ??), החלילים, הסאונד האורגני, הגיטרה האקוסטית שמתעטפת בחשמלית עדינה, הקול העמוק והמלטף. חבר טוב הגדיר את האזנה לאלבום שלהם כמסע דמיוני ליער שרוי בערפל ובאמצעו עומדת להקה על שטיח פרסי אדום בוהק, מסביבה עצים עבים והמוזיקה עוטפת סביב.
לעומתם סמואל 'שמואל' בים נשמע ב-Kiss each other clean כמו סינגר-סונגרייטרים משנות ה-70 עם סאונד יותר רך, פריך ומנימליסטי ושילובים קוליים מעניינים והרמוניים ולעתים נכנסים כלי נשיפה כדי לתת נפח וצבע.
רק שלא נתחיל לראות גם חדרים כאלה...
ישנם כמובן עוד מקרים כאלה ואחרים כמו גרסת הרוק הקלאסי של All delighted people על ידי סופיאן סטיבנס, האלבום האחרון של Destroyer שנושק בסאונד שלו לסוף השבעים תחילת השמונים ולאל סטיוארט ורבים וטובים שפה ושם קופצים לי לאוזן (כדוגמת Gruff Rhys, השיר החדש של בוני פרינס בילי שגיאחה הציג היום ב'איים בזרם' ואפילו הארקטיק מאנקיז).
כחובב מושבע של מוזיקה משנות ה-70, אני מוצא את המהלך הזה מבורך מה גם שהוא מתובל באנרגיות חדשות ובסאונד מעודכן יותר. תענוג !
אי אפשר בלי מיקסטייפ קצר - בחזרה ל-1977: