אפרת בן צור- Robin: הקול, היופי ומסע הקסם המסתורי

"אי אפשר שלא למתוח קווים מקבילים בין אמילי דיקנסון לבין פרנץ קפקא, שגם הוא, רוב יצירותיו התפרסמו אחרי מותו. כמוהו ביקשה גם דיקינסון מאחותה הצעירה לוויניה לשרוף את כל הניירות שלה אחרי מותה. כמו קפקא ניהלה דיקינסון את מערכות היחסים שלה במכתבים, אבל שלא כמוהו היתה פרושה מן הציבור רוב ימיה. ואם קפקא הפקיד את יצירתו בידי ידידו מקס ברוד, אמילי דיקינסון לא הפקידה את יצירתה בידי איש. זו נחמסה אחרי מותה על ידי מייבל-לומיס טוד, אהובתו-פילגשו של אחיה, שניסתה לנכס לעצמה את אישיותה..." (רות אלמוג, הארץ, 26.8.2011).

האם ניתן למתוח קו מקביל בין אמילי דיקנסון לאפרת "קפקא" בן צור ? האין זה מקרי שתפקיד לאה קפקא ניתן לאפרת בן צור ובוצע על ידה בצורה אמינה ומדויקת, כאילו לא ניתן להפריד בין הדמות לשחקנית ?

כמו קפקא ודיקנסון הדמות אפרת בן צור היא (מבחינתי האישית) חידה. איזו ילדה היא הייתה ? איך היא מתחברת לכל השירים הקסומים האלה של דיקנסון ? והדמויות אותן היא משחקת ? למה היא אם חד הורית ? למה היא לא בזוגיות ? האם זה קשור לקללה המסתורית שאביתר בנאי הטיל עליה בשיר "תיאטרון רוסי" ? מה לעזאזל היה שם בינה ובין אביתר בנאי ? ואיך חיים עם יופי מיוחד כזה ?

אם היא נהנית מהיותה חידה ?

על יצירתה של אפרת בן צור עד נכתב בהרחבה בבלוג Japan in a Dishpan. באלבומה השלישי, Robin, לקחה אפרת בן צור מקבץ משיריה של המשוררת אמילי דיקנסון, הלחינה וביצעה אותם בעזרתם של קרני פוסטל, עומר הרשמן, גיורי פוליטי ואסף שתיל. הציפיות שלי מהאלבום הזה היו עצומות, הרבה בגלל הסינגלים המופלאים "Robin" ו-"Storm" הלוקחים טקסטים רגישים, רומנטים וכואבים ומוגשים בצורה אינטליגנטית, קליטה ונוחה לעיכול.

האלבום ממשיך את אותו קו בדיוק, אך לעתים נופל למלכודות צפויות מדי כמו ב-A thought. למרות אותם רגעים מעט בנאלים האלבום מתעלה לגבהים שלא מוצאים אצלנו (עם כל הכבוד לסצנת האינדי הרוחשת כאן). אחת הדוגמאות הטובות היא השיר Rememberance שלוקח טקסט קצר בן שני בתים ומתפתח שכבה אחר שכבה לשיר מאתגר ולקראת הסוף קופץ לו פסנתר ברקע במין ריקוד ספרדי בניגוד מוחלט למהלך השקט / רפטטיבי של השיר. בשני השירים האחרונים ובעיקר ב-I`m Nobody היא פתאום נשמעת בוגרת, ללא הקול הילדותי המאפיין ומייצרת עוצמה המכה ישר בלב הנשבר. אפרת בן צור מישירה מבט אל פי ג'יי הארווי, פיונה אפל, ג'ואנה ניוסום ושרון ואן אטן. פופ-רוק אלטרנטיבי במיטבו.

להקשיב, להתאהב ולקבל חץ בתוך הלב...

האזינו לאלבום ב-Bandcamp:

כמעט מלאכים: הסטרוקס עם אלבום חדש להאזנה

מהפכת 2001 (הידועה יותר כ"שובו של הרוק") נגמרה. עשור עבר ועתה ברור כי אותה מהפכה נשארה על הנייר- כי ה'רוק' היה, הוא ויהיה תמיד סגנון מוזיקלי שנע ונד בין השוליים למרכז בהתאם לטרנד התקשורתי. הלהקה שתקשורת המוזיקה תלתה בה בשנת 2001 את תקוות 'שיבת הרוק' הן באופנה והן מבחינה מוזיקלית, חוזרת. אלבום רביעי לסטרוקס אחרי שנדדו למחוזות מעט יותר ניסיוניים (הכל יחסי) ולאלבומי סולו לא רעים בכלל. ציפיתי למגמה של ביקורת שלילית מכל עבר, כי הרי המהות התקשורתית בימינו היא להכתיר, להמשיל ולהקפיץ ואז במחי מקלדת (או משיכת עט) להפיל, להוריד לאשפתות בקיצוניות ובמהירות הולכת ועולה. אני שמח שציפיותיי התבדו. הם התבדו לא בגלל הכתבים שהשתנו אלא מהסיבה הפשוטה שלמעט העטיפה המזעזעת (מה זה ? משחק סנייק ?) מדובר באלבום מצוין, גיטרות טורפות, סקא (Machu Picchu), הראמונס (Under cover of darkness) וכל שאר הלהקות שהסטרוקס שואבים ושאבו השראה מהן (Clash והקיור)- כולם מותכים לתוך קדרה עשירה ומזמינה לארוחה.

אני לא אכביר במילים- האלבום ניתן להאזנה בלינק הבא והוא קליט, פריך וטעים. בתאבון:

The Strokes- Angels

האזנה מלאה: The Mountain Goats- All Eternals Deck

עז הרים- חיה מהאגדות

John Darnielle ו'עזי ההרים' חוזרים באלבום חדש. הפתיחה היא כתרועה תאטרלית, השירים יותר דחוסים, השירה חיונית ומלאת דחיפות. גיטרות מתקיפות כמעט מכל כיוון אפשרי (למעט אתנחתות פה ושם). 

למרות כל זה השירים המרגשים באמת הם אלו עם ההפקה המינימליסטית- שם הגיטרות האקוסטיות לוקחות פיקוד וקולו המחוספס והמלנכולי של Darnielle מתבלט ומלטף יחד עם המילים שלא מפסיקות לרגש כל פעם מחדש.

הוא לא מהקליטים באלבומים של העיזים אבל אין ספק שלפרקים הוא חודר במהירות ללב והמילים מרתקות כמו תמיד. מהאזנה ראשונה נראה שהשירים החזקים באלבום הם: For Charles Bronson (מילים מצורפות בסוף הפוסט) ו-High Hawk Season.

תהנו:

For Charles Bronson

Catch a lucky break try to make it last 
Rig a blanket curtain up between the present and the past 
Play my lucky number for most of what they're worth 
Lie about my age right down to my last day on this earth 
Set you sights on good fortune, concentrate 
Pull back the hammer, try to hold the gun straight 

Hit the gym each night 
Stay cool and seldom speak 
Keep the heart of a champion 
Never let them see you're weak 
And whatever they say on your page three mention 
Focus on the parts that make you feel good 
Be grateful for the attention 

Set your sights on good fortune, concentrate 
Pull back the hammer, try to hold the gun straight 
Try to hold the gun straight and true and steady 

Let the frame find you when the cameraman's ready 
Work until I drop drift from place to place 
Ehrenfeld, Pennsylvania, scratched into my face 
Set your sights on good fortune, concentrate 
Pull back the hammer, try to hold the gun straight 
Try to hold the gun straight

האזנה מלאה: PJ Harvey- Let England Shake

האלבום החדש של PJ Harvey ניתן האזנה מלאה דרך NPR.
פולי ג'ין הארווי זונחת את הפסנתר החבוט מ-White Chalk וחוזרת לגיטרה ועיבודים מורכבים באלבום חדש ומצויין. עדיין קשה לי להגדיר או לבקר את האלבום בצורה שתהלום את איכויותיו. אבל אני בקלות יוכל לומר שבעיניי הוא הטוב ביותר שלה.

מצד אחד שירים חלומיים שמזכירים בהגשה הווקלית והעיבודים את אליזבת' פרייזר ומצד שני שירים ברורים מאוד וישירים. הליריקה משובחת וכואבת, סיפורים קצרים על עולם קורס תחת מלחמות ומוות. האלבום קצר ומזוקק כ-40 דקות (כמו בעידן התקליט) של הטוב ביותר. הקשיבו ושתפו את מחשבותיכם.