אמריקנה: מבוא

זהירות- הפוסט הבא מכיל ניים-דרופינג מוגזם- אבל זה רק מבוא, תתחשבו בי....

אני מוכרח להודות שאני אוהב את אמריקה. זה לא כלכך מקובל, זה לא מכובד ומתהדר בארומה סגרירית כמו להיות אנגלופיל, אבל אין מה לעשות זה אני. אז מה זאת אמריקה או המושג היותר מתאים - אמריקנה בשבילי ?

אמריקנה בשבילי זה הכל חוץ מניו יורק, לוס אנג'לס, מיאמי ושאר הערים המרכזיות. אמריקנה בשבילי זה טאוס בניו מקסיקו, קנזס סיטי (קנזס), לאפייט ובאטון רוג' בלואיזאנה ודומותיהן.

אמריקנה בשבילי זה היסטוריה- החל ממסעותיהם מערבה של לואיס וקלרק, דרך סיפורי הלחימה בבריטים, המאבק בין המקומיים (האינדיאנים) למתיישבים החדשים ומלחמת האזרחים והירידה לפרטים בכל מוזיאון או אתר הנצחה.

אמריקנה בשבילי זה סיפורים- החל מסיפורים מקומיים המשמשים כגאווה בעיירות נידחות כמו ארמון התירס במיטצ'ל (דרום דקוטה) או אותו סיפור ייחודי שקיים בכל עיירת שדה אמריקאית וסובב סביב אדם מסוים, בדרך כלל קשור בדרך כלשהי למלחמת האזרחים ולמלחמה באנדיאנים (או סתם פושע נמלט...).

לצלול לתוך הספרים של פוקנר, ג'ונתן פרנזן, ג'ק קרואק ודומיהם.

אמריקנה בשבילי זה הנופים של הרי הרוקי, הבלו רידג' באפלצ'ים, הגבעות השחורות בדרום דקוטה, לינה ביערות חשוכים ונסיעות על גבי נסיעות שמצד אחד של הכביש שדות תירס ומהצד השני חיטה.

אמריקנה בשבילי זה מוזיקה, לאו דווקא בעלת סגנון מוגדר, אך כזאת שמספרת סיפור על מקום, אנשים, מאבקים ומרחבים אינסופיים. המוזיקה של ברוס ספרינגסטין, טום וויטס, האנק ווילאמס ועוד רבים שחולקים איתי את נסיעות ארוכות וגורמים להרגיש כאילו אני נמצא לרגע בג'קסון, ניו אורלינס או אוסטין. 

אז הנה מיקסטייפ פתיחה קצר עם כמה מאבות המזון של האמריקנה ואלו שממשיכים לשאת את הלפיד.
סוף שבוע נעים.

Create a playlist at MixPod.com

תענוג של מוזיקה או איך גיאחה הקדים פרופסורים ומדענים

דופמין הוא נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) המיוצר בגופנו לצד חומרים נוספים וגורם לעלייה בקצב הלב, הגברת הריכוז ולמצב רוח טוב יותר. בני אדם חווים עונג כתוצאה מגירוים מסומים כגון: אוכל, סמים פסיכואקטיבים, כסף וגם סקס כמובן. אותה תחושת עונג מתווכת ע"י הדופמין. התוצאה היא תחושת תגמול שהינה גורם הישרדותי חשוב ביותר. לצד התגובה לגירויים חיוניים להישרדותנו אנו מוצאים את עצמנו נהנים גם מגירויים מופשטים יותר כאומנות ומוזיקה.

רובנו מסכימים כי המוזיקה היא תמריץ רב עוצמה מענג במיוחד והיא מצליחה להשפיע על מצבים רגשיים. הוכח אמפירית כי מוזיקה יכולה ביעילות לעורר תגובות רגשיות מהנות מאוד. מחקרים נוספים הראו כי במהלך האזנה למוזיקה מופעלים במוח מעגלי תגמול. אך למעשה עד לימים אלו ממש לא הוכח הקשר הישיר בין האזנה למוזיקה ושחרור דופמין.

במהלך השבוע האחרון יצא מאמר ב-Nature neuroscience ובו מראים לראשונה חוקרים מאוניברסיטת דיוק ע"י סריקות טומוגרפיות של המוח ומעקב אחרי משתנים נוספים (קצב הלב, טמפרטורת הגוף, מוליכות העור וכו'...), שהשמעת מוזיקה מוכרת המרגשת את המאזין מעלה את רמת הדופמין במוח. כתוצאה מכך אנו מקבלים תחושת תגמול ולכן אנו מעוניינים בעוד ועוד מוזיקה... 

הקו הכחול כהה מראה עליה בדופמין כתוצאה מחווית האזנה למוזיקה (החל מ-C1)

התוצאות הללו נותנות הסבר למעמדה הרם של המוזיקה אצל כל בני האדם ללא הבדל דת, גזע ומין.

אז בפעם הבאה שאתם קוראים את בלוג המוזיקה המצוין "עונג שבת" של גיאחה, תוכלו להבין מאיפה מגיעה אותה תחושת עונג ותתמלאו בהערכה רבה לגיא שראה את הנולד ונתן שם הולם לבלוג הרבה לפני החוקרים באוניברסיטת דיוק.

לקריאה נוספת- המאמר עצמו.

Salimpoor V.N. et al., 2011, Nature neuroscience, doi:10.1038/nn.2726.

הטבע מספר סיפור- צילום על פי גרשון הראל

גרשון הראל הוא אמן, צלם, פסל, איש רוח מעניין ואדם טוב. בעבר היה מהמנהלים הבכירים בהייטק הישראלי והיה לחלק מהאבות המייסדים של עולם ההיטק והמחשבים שאנו מכירים כיום. לפני מספר שנים בעקבות פריצת דיסק החליט לתלות את מקלדתו ועבר לעסוק באומנות על גווניה השונים. בביתו שבכרמי יוסף קיימת מערה, אותה הפך לגלריה לפסליו והמראה מרהיב ומעורר מחשבה.

אבל לא בפסלים עסקינן. אני עוקב אחר בלוגי הצילום שלו כבר זמן רב וכל פעם אני משתהה מהעולם שגרשון רואה מעבר לעדשת המצלמה שלו.

ממלכת החרקים, הזוחלים והצמחים זוכים אצלו לכבוד רב והוא מציג את עולמם כאילו היה עולמנו. כנראה בעזרת קסם כלשהו (או בעזרת עיניו ומוחו הקודח) הוא מצליח להפיח חיים וצבע בתוך הקיצים החמים, היבשים והצהובים שלנו. הטבע בעיניו הופך למפרט של סיפורים, שכבות צבעים וגוונים, סדר וגודל, צורה ויופי.

הנה מספר פוסטים מובחרים מהבלוג שלו:
עץ הברוש תחת ערפל
ענברים במטע המשמש
צבעים במכתש רמון
אז תתחילו לצלול: לבלוג הישן ולחדש
כתבה על גרשון מ-NRG

מקורות החלום- על סגנון הדרים פופ

לחווית קריאה משופרת יש להפעיל את הפלייליסט בסוף הפוסט...


לאחרונה הקשבתי רוב קשב לאלבום האחרון של Beach house, המחשבות נדדו להן אחורה בזמן, בעיקר לכיוון של אליזבת' פרייזר וקוקטו טווינס (Cocteau Twins). סגנון הפופ החלומי והקול השמיימי של הזמרות הן מהמאפיינים הדומים בין שתי להקות אלה. הלהקות הראשונות בז'אנר המוזיקלי-אומנותי הנקרא דרים פופ (dream pop) שאבו מבחינה מוזיקלית הרבה מתוך מהפוסט פאנק והרוק המתקדם האנגלי ומבחינה רעיונית מתוך הספרות וההסטוריה האנגלית: אנגליה של ימי הביניים והמעמדות. אנגליה הכפרית שבניגוד לעיר שרויה במיסתורין ואפלה, טירות שמתרחשים בהם מעשים אסורים ומעל הכל שורה אווירה קסומה. יש לכך גם הגדרה: ארקדיה. ארקדיה מתייחס לחזון של פסטורליה והרמוניה עם הטבע. המונח נגזר מפרובינציה יוונית עתיקה באותו שם. הטופוגרפיה ההררית של המחוז על אוכלוסיתו הדלילה, השקט והפסטורליה. הארקדיה התפתחה כמשל פיוטי של חזון אוטופי ומרחבים של טבע והדר שלא הושחתו בידי האדם המודרני. ארקדיה נשאר נושא אמנותי פופולרי מאז ימי קדם, הן בתחום האמנות החזותית והספרות. תמונות של נימפות יפות משתובבות ביערות שופעים או טירות אפלות היו מקור השראה לציירים ופסלים.

במוזיקה ניתן לסכם את ההשפעה במשפט אחד: כל הד כאן (בארקדיה) נשמע כמוזיקה מושלמת.

משפט זה מתאר בצורה בהירה את הסגנון של הדרים פופ: קולות שמימיים, מוזיקה חלומית, אפופת מסתורין ומעוררת סקרנות. הדמיון מפליג לתוך הגוטיקה של טירות נטושות, אגמים, מרחבים ושדות, יערות ערפיליים וקול מהעבר, שנראה כמו הגיע מזמן אחר, עידן אחר, יקום מקביל (מספיק לראות את עטיפת האלבומים Nursery cryme ו-Foxtrot של ג'נסיס כדי להבין על מה מדובר).

האבולוציה של הדרים פופ עצמו מתחילה בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת עם להקות כמו Dead can dance, קוקטו טווינס, והפרויקט המרהיב This mortal coil. לאחר מכן זכה לעדנה קצרה בשנות ה-90 עם Mazzy star והתפתח לו לסגנון האווירה של (תחזיקו חזק) "בוהי הנעליים" (Shoegaze).

עם כל המילים היפות כדאי להשאיר את השאר למוזיקה. הכנתי אוסף המתפתח לו בצורה אבולוציונית מתחילת שנות ה-80 של קייט בוש וקוקטו טווינס דרך Blonde redhead  וכלה בימינו אנו (Beach house ו-Radio dept.). גיטרות המטפטפות כמים, קולות שמימיים וסיפורים אפלים. הנה זה:

Create a playlist at MixPod.com

להרחבה:
בועז כהן על This mortal coil
ביקורת אלבום של קוקטו טווינס (מהאתר של 106fm)

ההתחממות הגלובלית: חיפושית עץ האורן תוקפת את יערות צפון אמריקה

יערות העולם מהווים מערכות אקולוגיות מורכבות בגלל המספר הרב של האורגניזמים הנמצאים בתא שטח. שינוי קל באחד הגורמים הבאים: טמפרטורה, משקעים והרכב הגזים באטמוספירה עלול להשפיע בצורה קיצונית על המאזן העדין של אותן מערכות אקולוגיות. מודלים רבים חוזים כי הטמפרטורה הממוצעת בעולם צפויה לעלות בכ-3-5 מעלות צלזיוס ב-100 השנים הקרובות.

אז מה בעצם ההשפעות שיכולה להיות אותו שינוי גלובלי על המערכת האקולוגית ביערות:

• מחזור החיים והשרידות של אותם אורגניזמים יכול להשתנות בצורה קיצונית.
• העצים עצמם עלולים לאבד חלק ממערכות ההגנה שלהם כתוצאה מירידה במשקעים ועלייה בריכוז פחמן דו חמצני באטמוספירה.
• תרכובות חנקן הן המזון המועדף על מזיקים רבים. עם עליית הפחמן דו חמצני באטמוספירה, יגדל יחס תרכובות הפחמן / חנקן בעצים ומכאן שמזיקים רבים יאכלו יותר כדי להגיע למנה הנדרשת לשרידותם.
• כל אלו עלולים ליצור אפקט משני על אורגניזמים הבאים במגע עם אוכלוסיות אלו: מתחרים, שותפים ואויבים טבעיים.

יש מספר רב של מזיקים ובפרט חיפושיות שהושפעו משינויי האקלים לאורך מאה השנים האחרונות. אבל הסיפור של ה-Mountain pine beetle (חיפושית עץ האורן) הוא הסיפור הדרמטי ביותר ומלמד בצורה מובהקת איך שינוי סביבתי משנה מערכת אקולוגית שלמה. מאז 1999 החיפושית פגעה ביותר מ-140000 קילומטרים רבועים של יער במערב ארצות הברית וקנדה (יותר גדול משטחה של אנגליה).

לחיפושית, שגודלה כ-5 מ"מ (כגודל גרגר אורז) אסטרטגיה מעניינת של תקיפה: הבוגרים בוקעים במהלך הקיץ מן העץ ותוקפים בהמוניהם את הקורבן הבא. כל חיפושית נושאת עמה פטרייה שמסייעת גם היא בתקיפת העץ תוך כדי חסימת צינורות ההובלה של העץ. לאחר התקיפה נקבת החיפושית מפרישה חומרי ריח, הזכרים מגיעים, ביצים נוצרות ומהביצה בוקע זחל הניזון מן העץ כל תקופת החורף. הזחל מתגלם באביב והגולם ניזון מנבגי הפטריה.

ומה עם העץ? ככלל במערכת אקולוגית נורמלית החיפושית תוקפת עצים חלשים וזקנים. בשנת התקיפה העץ ירוק, בזמן הבקיעה של הבוגר, המחטים מתייבשים והופכים אדומים ובשנה שלאחר מכן העץ מתייבש ומת סופית. המחטים והגדמים היבשים מסייעים בשריפת היער והנ"ל מגביר את התחדשות היער.

ההתפרצות האחרונה שהחלה בסוף שנות ה-90 היתה קטלנית והרסנית מדי בשביל העצים והמערכת האקולוגית. אז למה הכל קרה בעצם ?

ידוע כי החיפושית אינה שורדת מספר שבועות בהן הטמפרטורה יורדת ממינוס 30 מעלות צלזיוס (או מספר ימים במינוס 40). כמו שניתן לראות בגרף למטה (בכחול) טמפרטורת המינימום הממוצעת בפארק ילוסטון (Yellowstone) עלתה דרמתית במהלך 25 השנים האחרונות. הדבר לווה בעלייה בשרידות החיפושית (קו אדום). יותר חיפושיות שורדות- יותר עצים פגועים.

באיזורים שמעל 3000 מטר החיפושית מתקשה לשרוד ומחזור החיים שלה הוא פעם בשנתיים או שלוש. מודלים מתמטיים חזו כי עלייה של 2-2.5 מעלות בטמפרטורה הממוצעת תגרום לחיפושית להסתנכרן במחזור חיים חד שנתי גם בגבהים אלו. הדברים אמורים גם על אזורים צפוניים יותר מבתי הגידול הטבעיים של החיפושית. בגרף למטה ניתן לראות כי הטמפרטורה הממוצעת במערב ארצות הברית היתה פחות או יותר שווה עד שנות ה-70 ומאז הטמפרטורה הממוצעת עולה ליניארית.

למזלנו הרב שני החורפים האחרונים היו קשים ובלמו מעט את התפשטות החיפושית. אך מספר חורפים חמימים יותר יכולים לגרום להתפשטות חוזרת, כאשר הפחד הגדול הוא מפני חצייה של מדינת אלברטה בקנדה- חצייה כזאת תלווה בכניסה לנישה אקולוגית חדשה ולמעשה לאפקט מפל שיגרום לחיפושית להתפשט עד לחוף המזרחי.

היערות שהותקפו הפכו להיות ממבלע של פחמן דו חמצני למקור ומוסיפים עוד "שמן" למדורת גזי החממה. התקפת החיפושית פגעה קשות בכלכלת מערב קנדה התלויה בעצים ובמוצרי העץ. כיום המגמה הנה להשתמש בעצים שמתו ממתקפת החיפושית ליצור ביו-אתאנול כדי לנסות ולנצל את מקור הפחמן הזמין הזה.

ולנקודה הישראלית- בעקבות אסון הכרמל עלה החשש מפני תקיפה של חיפושיות דומות על כל אותם גדמים שנותרו, בעיקר בעקבות החלשות ההגנה הטבעית של העצים. בוא נקווה שלאחר השריפה הקשה, לא נספוג אסון אקולוגי נוסף.


עוד מקורות:

http://www.usu.edu/beetle/

http://mpb.cfs.nrcan.gc.ca/index_e.html

http://mpb.cfs.nrcan.gc.ca/biology/introduction_e.html

http://www.actionbioscience.org/environment/loganmacfarlane.html

סיכום 2010: עשרת שירי החורף הטובים (ובונוס)

בהשראת סיכומי השנה הרבים שצצים פה כמו פטריות לאחר הגשם וגם בגלל שיר מסוים עליו יכתב בהמשך, החלטתי לערוך אוסף של עשרת השירים הטובים של 2010 אשר מתאימים להתנגן בעיצומה של סופה, בנסיעה ארוכה וגשומה או בבית החם עם כוס שוקו (או וויסקי). כולי תקווה שגם הגשם יגיע.



1) Sufjan Stevens- All delighted people
הכל מתחיל מסופיאן סטיבנס. אין לי מילים לתאר את האהבה העזה שאני חש לבחור הזה מאז שהוציא את Seven swans. שירים מקסימים, לעיתים פשוטים ולעיתים מורכבים ועשירים. בכל מקרה בעידן בו אמן אחד 'גונב' מהשני או נשמע כמו סך השפעותיו והאינפלציה הגדולה של השירים החדשים שיוצאים להם, סופיאן הוא אי של איכות ויופי.
שני אלבומים הוא הוציא השנה- שניהם שונים אחד מהשני ושניהם פשוט טובים ויפים. אני לא מצליח להזכר מתי לאחרונה אמן הוציא בשנה אחת שני אלבומים שהם לא פחות ממאסטרפיס.
שיר הנושא מתוך All Delighted People הוא ללא ספק שיר השנה שלי. ארוך, מפותל ויפיפה. הפרשנות של סופיאן לצרוף המילים : "Hello darkness my old friend..." היא מרעננת ומשיבה רוח לשיר של סיימון וגרפונקל.

2) Band of horses- Factory
השיר הפותח מתוך האלבום החדש של להקת הסוסים, הוא שיר פשוט טוב, המילים, המלוטרון המחמם ולראשונה אני מצליח להבין על מה כל המהומה.

3) Beach House- Silver soul
אני לא התלהבתי כלכך מהאלבום האחרון של Beach House. הוא נשמע לי משעמם ונטול טעם. לאחר הגל החורפי האחרון אני מוצא עצמי חוזר לאלבום הזה יותר ויותר. השיר Silver Soul ניתך לו כמו טפטוף קל לפני הגשם הגדול. כאשר אני עוצם את עיניי אני רואה נחלים של מים זורמים ברחוב ואוספים איתם מספר עלים שנשרו להם...תענוג !

4)Midlake- Acts of man
אני אוהב גם את מידלייק, איכשהו הם מצליחים לפצח כל פעם מחדש את בלוטות הרגש אצלי. הפעם מדובר בשיר פשוט ויפה, מלודי וכרגיל משלב הרמוניות קוליות עדינות והמילים (הו המילים...) חזקות. שיר לאחרי הסערה.

5) Foals- 2 trees
האלבום האחרון של ה-Foals הוא התקדמות גדולה מהאחרון הבינוני. ניתן להסתכל עליו כאלבום קונספט סיגנוני (החל בעטיפה וכלה בשירים). שירי אווירה מלנכולים ומימיים. הגיטרות כמעט בכל השירים מטפטפות להן כטיפות גשם בשלוליות. השיר הזה נבחר על פני Spanish Sahara רק בגלל הפתיחה החלומית שלו.

6) The National- Conversation 16
הנשיונל הוציאו אלבום חורפי, מדכא ואיכותי (כרגיל). כמעט כל השירים יכולים להכנס לקלאסיקה של הרוק. ללא עוררין הם הטובים ביותר לצד סופיאן סטיבנס. השיר המתבקש להכניס כאן היה Sorrow אבל התיפוף בתחילת השיר הכריע פה את הכף.

7) Arcade Fire- Sprawl II
כאן מדובר בשיר מתבקש מתוך אלבום חזק גם הוא יכול להכנס לקלאסיקה. שירת הפלצט הנמצאת ברקע של קלידים חלומיים, המקצב הרפטטיבי, הסיפור על פרברי האמריקנה החלולים, המלנכוליה והרים של קניונים ועוד ועוד קניונים.

8) Deerhunter- Sailing
ללא אוכל, ללא מים, אין חוק, שרוי ביגוני ורק הפחד מחלחל לו פנימה. שיר קטן מתוך אלבום גדול.

9) Jonsi- Hengilas
מספיק לומר Sigur Ros ? עוד אלבום אווירה מלנכולי וחם. זמר עם קול מיוחד, לחנים פתלתלים, סימפוניות קטנות של חורף. רק המילים לא מובנות לי (אבל זה כבר ממש לא משנה).

10) Shearwater- Hidden lakes
אני אוהב את ג'ונתם מייבורג משנה שעברה עת הוציא את האלבום הדרמטי Rook. גם כאן מצויים מהלכים אלמותיים של פסנתר וקול חלומי שמלווה את השירים ומשמש כעוד כלי מוזיקלי. הסיפור על שלג, אגמים קפואים, ימים אפלים וקרן אור של זהב המציצה פתאום.

11) Chet- The night the night
רק בתחילת השבוע הנוכחי שמעתי עליהם הרבה תודות לגיאחה מעונג שבת. עוד אין לי הרבה מה לכתוב על השיר המורכב והיפיפה הזה אבל הוא אחז בי כהוגן. התיאורים של גיא על "בקתת עץ בלב יער אמריקני" ו"הצטנפות במעיל פלנל בחורף קר" אומרים הכל.

עוד מאותו סיגנון:
גלים של צינה מאת האייפוד רעב.
אלבומי השנה של נדודי שינה.
והשירים של עמיחי.

והנה שוב הכל:


Music Playlist at MixPod.com

ששת שירי החורף הטובים ביותר

ימי החורף האפורים שבאו עלינו לטובה בשבוע שעבר עדיין משפיעים עלי וכבר מתעורר בי געגוע אליהם כאילו אנו שוב בקיץ.

הנה ששת שירי החורף הטובים ביותר המתנגנים להם באייפוד שלי בימים האחרונים.

1) Mourning air by Portishead

אתם מכירים את התחושה של הבוקר הקר המעונן, הלח והרטוב אחרי לילה גשום. האור הוא קלוש כמו של ערב ורוח קלה נושבת בעלים המעטים שעל העצים. ערפילים בואדי ליד העיר מכסים את העצים. 

2) Cursed sleep by Bonnie `prince` Billy

הסופה עברה, האדמה בוצית, הסוס שלך דוהר ומעיף את הרגבים הלחים לצדדים. הערב יורד אתה מחפש מחסה מהגשם המתקרב בשנית ומוצא בקתה קטנה בקרחת יער. מדליק מדורה ונזכר באהבה שחלפה.
3) The man in the long black coat by Mark Lanegan
יוצא מהבית עם קופסת הסיגריות והמעיל השחור הארוך שלך. אד חמים ננשף החוצה מהריאות לאוויר הלילה הקר והשחור. פנס קטן דולק בקצה הרחוב. נשען עליו ושואף מהסיגריה, רוח חורפית מגיחה ממעלה הרחוב והסיגריה כבתה.
4) Flint by Sufjan Stevens
עיר הפועלים האפורה מוכת האבטלה חטפה את הסופה החזקה ביותר בשנים האחרונות. איזור התעשיה אפור כולו, מים חומים זורמים חוצים את הכביש הראשי ומתנקזים לשלולית ביצתית ענקית בקצה העיר. מעיל הפלנל בקושי מחמם, צריך להתניע את הטנדר הישן ולמלא את המצברים.
5) Librarian by My morning jacket
גשם חזק יורד בחוץ, אני צועד בקמפוס הגדול, המדשאות רטובות הבגדים סחוטים מים. אני מצליח להשחל לתוך הספריה החמימה, מסתובב בין המדפים ומוציא ספר שכבר קראתי פעם. הדפים צהובים, טיפות מים על החלון. הספרנית מרימה את ראשה ומתבוננת בי.
6) Weird fishes by Radiohead
גשם שוטף את הכביש המהיר, המכוניות עוקפות אותי מימין, קשה לראות את הדרך. אני חייב להגיע לביתה, חייב לראות אותה שוב. הגשם ניתך על השימשה הקדמית כיהלומים בהירים. הפנסים מולי מכים בי בסנוורים. דגים חוצים את המכונית. 

Create a playlist at MixPod.com