אני לא יודע למה ומדוע, אבל פתאום נזכרתי לי במקס רואץ' (Max Roach). אולי זה הבן הקטן שלי שפתאום לקח את החצוצרה ששכבה לה חודשים בארגז מעלה אבק בפינת הבית ואולי זה ג'אז 88 עם גבי ינון וקולו העמוק כעמקי הצפון ואולי סתם זה מפעפע לו מאי שם...מי יודע?
למקס רואץ' שמורה פינה חמה בליבי. הייתי חצוצרן צעיר בן שלוש עשרה בלבד כאשר נסעתי לראשונה עם תזמורת הנוער לארצות הברית. הטעם המוזיקלי שלי באותם ימים היה בסיסי ובוסרי לחלוטין. קצת ביטלס, קורטוב לד זפלין ורוק ישראלי בן זמנו (ימי רוקסן הראשונים). ניגנתי מוזיקה קלאסית ואני חושב שדי שנאתי את זה. זה היה שם, בארצות הברית, מולדת הג'אז והרוק שהכרתי, העמקתי והתאהבתי במוזיקה אמתית. הנסיעות בין עיירה לעיירה, בין מועדונים שלא יכולתי להיכנס אליהם מפאת גילי הצעיר ויותר מכל האווירה שיצרו חבורה של נגנים צעירים- ילדים מתבגרים שנוסעים יחד יצרו את הכר המתאים ביותר להפריה מוזיקלית.
התחבבתי מאוד על אחד המארחים שלנו והוא התחיל להשמיע לי כל ערב מספר תקליטים, קסטות ודיסקים של פינק פלויד, מייק אולדפילד, ג'נסיס, קייט בוש וגם את דיזי גילספי, קליפורד בראון ומקס רואץ'. היום אני לא מאמין לעצמי שאני אומר את זה אבל מכל הדברים האלה מה שמצא חן בעיני היו האלבומים של הג'אז ובעיקר כל מה שמקס רואץ נגע בו.
לאחר כל זה הגיע הזמן לשמוע קצת ממנו. תהנו !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה