זהו זה. עוד רגע קט מסתיימת לה שנת 2011 ותתחיל לה שנה חדשה. אז רגע לפני שאנחנו מכינים מדף נקי ומצוחצח למוזיקה של השנה הבאה, מתחשק לי רק עוד רגע קט לחזור לאלבומים שלא ממש הקשבתי להם או שמתי להם לב או שסתם לא תפשו את אזני.
בשביל זה טוב שיש סיכומי שנה ומשלל הסיכומים טוב שיש את הסיכום של עונג שבת ושני הסיכומים של רדיו פרמיום להמונים. לאחר שקראתי והקשבתי לשירים המומלצים, אין ספק שהאלבום שהכי מתחשק לי לשמוע עכשיו הוא King of limbs של רדיוהד. הקשבתי לאלבום פעם אחת ולשירים ספציפיים ממנו מספר פעמים, אך באמת לא מצאתי בו משהו מוזיקלי חדשני או מרגש ואת הדאב-סטפ שהם הציגו באלבום הזה אני פטרתי ביומרנות ורצון להתחדש בכוח ולא מתוך מניע מוזיקלי או רגשי אמתי. אבל למרות כל זה, לאחר ההמלצות החוזרות ונשנות של גיאחה השתכנעתי. ומגיע להם, אני זוכר שרכשתי את Kid A ממש כשהוא יצא רגעים לפני שהשתחררתי וקצת אחרי הופעה אדירה שלהם בסינרמה. הם היו מלכי העולם באותו זמן ואני אהבתי אותם כמו שאהבתי בתיכון את לד זפלין ודיפ פרפל. אבל לאחר שתי האזנות ל-Kid A זנחתי את הדיסק ולמעט השיר הראשון, לא ממש יכולתי להקשיב לקשקוש הזה. אבל אז שנה לאחר מכן הוצאתי את הדיסק ונתתי לו צ'אנס נוסף ומאז הוא אחר האלבומים האהובים עלי ובמשך תקופה ארוכה לא הפסקתי לשמוע אותו הלוך ושוב. אז נכון שאני מבוגר בקצת יותר מעשור ולאוזן שלי קצת קשה עם מוזיקה שהיא לגמרי אחרת מהדברים שהתרגלתי, אבל לרדיוהד מגיע שאתן עוד כמה האזנות רציניות לאלבום החדש שלהם ומי יודע אולי הוא יתגלה כ-Kid A העשור הבא...
בנוסף אליו נראה לי שבקרוב אקשיב גם לאלבום של ה-Girls, האנתלרז (איך אפשר שלא לאחר המלצות כאלה), ווילקו (שפעם ראשונה נפלו לי מתחת לרדאר), St. Vincent, ביירות, קורט וייל ו-Other lives.
ובנוגע ל-2012, נכון לרגע זה אני מחכה בקוצר רוח לאלבומה החדש של אפרת בן-צור משירי המשוררת האמריקאית אמילי דיקנסון.
שתהיה שנת מוזיקה טובה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה