זה עתה סיימתי לצפות בפרק האחרון של העונה השנייה של תמרות עשן. ההרגשה היא עצב עמוק מכיוון שכנראה זאת העונה האחרונה. זה ברור כי לאחר סוף כזה אי אפשר לרמות אף אחד ולהתחיל משהו חדש עם אותו הרכב דמויות ומקום. מצד שני יש בי שמחה על אחת החוויות היפות ביותר שחוויתי מצפיה בטלוויזיה ואולי זה הדבר הטוב ביותר שראיתי בטלוויזיה ?
קפקא כבשה את לבי ?- או אולי זאת אפרת בן צור המתבגרת והשברירית ?
האם זה שמש הטראגי ? או אולי יורם טולדנו והאבל שניכר בעיניו ?
האם זה מאיר אריאל ששב מהקבר בביצועים שמרגישים כמו פרץ של מים הבוקעים מן האקוויפר...
או אולי זה הגולן והבזלת הקשה, הניגוד בין הירוק והאפור החורפי לבין הלבן והצהוב הקיצי ?
דבר אחד אני יודע- אני רוצה לראות את הכל שוב ואני רוצה שהקבוצה הזאת תתאחד מחדש ליצור עוד התעלות ויזואלית, רגשית ואווירה שעד עכשיו מצאתי אותה רק במוזיקה ובספרים.
תודה !
קפקא כבשה את לבי ?- או אולי זאת אפרת בן צור המתבגרת והשברירית ?
האם זה שמש הטראגי ? או אולי יורם טולדנו והאבל שניכר בעיניו ?
האם זה מאיר אריאל ששב מהקבר בביצועים שמרגישים כמו פרץ של מים הבוקעים מן האקוויפר...
או אולי זה הגולן והבזלת הקשה, הניגוד בין הירוק והאפור החורפי לבין הלבן והצהוב הקיצי ?
דבר אחד אני יודע- אני רוצה לראות את הכל שוב ואני רוצה שהקבוצה הזאת תתאחד מחדש ליצור עוד התעלות ויזואלית, רגשית ואווירה שעד עכשיו מצאתי אותה רק במוזיקה ובספרים.
תודה !
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה