יום שישי, 27 במאי 2011

הארקטיק מאנקיז התבגרו יפה

הקשבתי רוב קשב לחדש של ארקטיק מאנקיז וכמו רוב הביקורות שקראתי / שמעתי / ראיתי גם אני מאוד אוהב את האלבום החדש שלהם "Suck It And See". כמו שכבר כתבתי בהזדמנות כזאת או אחרת הארקטיק מאנקיז משתלבים באיזשהו טרנד של חזרה לשנות השבעים. אך, למעשה כאשר מעמיקים בהאזנה לשירים החדשים גוברת ההבנה שיש פה הרבה יותר מזה. שירים טובים עם עומק מילולי שמצטרפים ל-EP האחרון של אלכס טרנר, שגם זוכה לשבחים רבים מכל קצוות הקשת הפוליטית והופכים את הקבוצה המוזיקלית הזאת למפלגת השלטון החדשה (אם נמשיך בכיוון הפוליטי...).
בואו נעשה הפסקה ונשמע שיר...
עכשיו אחרי המחמאות והשיר העצמתי הזה הגיע הזמן לווידוי קטן: אני מעולם לא אהבתי את הארקטיק מאנקיז. זה לא שלא ניסיתי... הקשבתי רוב קשב לאלבום הבכורה שלהם ולאלבום הקודם שלהם (Humburg), אבל מעולם לא התחברתי. הם תמיד נשמעו לי שטחיים ולא מעניינים מספיק (וזה בלשון המעטה). הדבר מוביל אותי למחשבה שעברה לי בראש לא מזמן. ברדיו נוגן שיר של אלאניס מוריסט מאלבום הבכורה שלה שיצא שהייתי בן 16. בזמן אמת אהבתי את אלאניס ואת האלבום ההוא כמו רבים וטובים (בכל זאת אחד מהאלבומים הנמכרים אם לא ה..). היום זה נשמע לי כמו אלף אלבומים שיוצאים לטינאייג'רים ולא כזה מבריק ומעניין.
מכאן נובעות שתי מסקנות לגבי ולגבי האלבום החדש של הארקטיק מאנקיז:
1) אני הזדקנתי.
2) הארקטיק מאנקיז היו להקת-הורמוניםןגיטרות-משפריצות-לילדים-בני-15, אבל היום הם התבגרו והתבגרו יפה.
והכל ביחד מתחבר לביקורת המצוינת של עינב שיף בוואלה! על הארקטיק מאנקיז, שממש (גם לראשונה) מדברת מגרוני או נכתבת ממקלדתי.

בקיצור די לקשקושי השישבת האלה....קדימה תקשיבו לכמה שירים טובים:

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה