מהפכת 2001 (הידועה יותר כ"שובו של הרוק") נגמרה. עשור עבר ועתה ברור כי אותה מהפכה נשארה על הנייר- כי ה'רוק' היה, הוא ויהיה תמיד סגנון מוזיקלי שנע ונד בין השוליים למרכז בהתאם לטרנד התקשורתי. הלהקה שתקשורת המוזיקה תלתה בה בשנת 2001 את תקוות 'שיבת הרוק' הן באופנה והן מבחינה מוזיקלית, חוזרת. אלבום רביעי לסטרוקס אחרי שנדדו למחוזות מעט יותר ניסיוניים (הכל יחסי) ולאלבומי סולו לא רעים בכלל. ציפיתי למגמה של ביקורת שלילית מכל עבר, כי הרי המהות התקשורתית בימינו היא להכתיר, להמשיל ולהקפיץ ואז במחי מקלדת (או משיכת עט) להפיל, להוריד לאשפתות בקיצוניות ובמהירות הולכת ועולה. אני שמח שציפיותיי התבדו. הם התבדו לא בגלל הכתבים שהשתנו אלא מהסיבה הפשוטה שלמעט העטיפה המזעזעת (מה זה ? משחק סנייק ?) מדובר באלבום מצוין, גיטרות טורפות, סקא (Machu Picchu), הראמונס (Under cover of darkness) וכל שאר הלהקות שהסטרוקס שואבים ושאבו השראה מהן (Clash והקיור)- כולם מותכים לתוך קדרה עשירה ומזמינה לארוחה.
אני לא אכביר במילים- האלבום ניתן להאזנה בלינק הבא והוא קליט, פריך וטעים. בתאבון:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה